הגיל השלישי
  הדור השלישי >> "ההורים הם האוטוריטה.."

הגעת לגיל שמותר ...להנות מהחיים! הצטרף אלינו

 

 

   מיומנה של סבתא צעירה ומאושרת


"כיום אני בת 60, אך לפני 3 שנים יצאתי לפנסיה בחששות כבדים שהתבדו במהירות, ולמרות שאני גרושה הצלחתי למלא את חיי בתוכן ואהבה ללא גבול.
יש לי שני בנים, אחד מהם נשוי ולו שני ילדים, אלה הם נכדיי . נכדתי, סתיו, בת החמש היא ילדה ערנית, נבונה ומקסימה ובעיקר כולה רגש. בשנתיים הראשונות לחייה עדיין עבדתי, לכן השתדלתי לראותה בשעות הערב לפני השינה, מדי יום כמעט, ובסופי שבוע.

 כשנכדי יובל נולד כבר הייתי חופשייה והקדשתי לו זמן רב. טיילתי איתו שעות, רחצתי אותו, החלפתי לו חיתולים, האכלתי אותו והאהבה פרחה.
בעלי לשעבר רואה את הנכדים כילדיו, וזוהי גם תחושתי, אני אוהבת את ארבעת ילדיי/נכדיי אהבה רבה.

מקלה עלי מאוד הקרבה הגיאוגרפית לבני ולנכדי והקרבה הנפשית לכלתי, אשר למזלי הרב, היא לא רק אשת בני ואם נכדי, היא חברה ובת נאמנה ואהובה, כך שהמעורבות שלי בחייהם של נכדיי רבה.

ניתן לומר שכולנו ביחד הצלחנו לקיים מערכת יחסים משפחתית הדוקה ואמיתית כשהכלל הראשון הוא, שההורים הם האוטוריטה ועל פיהם יישק דבר. אמנם זה מצריך איפוק רב מצידי, מה שאומר שמעמדי כראש המשפחה השתנה, אני כבר לא זו שקובעת, אלא עלי להקשיב וליישם את דרכם של בני וכלתי (שלא תמיד חופפת לדרכי שלי). 


 ההורים הם האוטוריטה - הדור השלישי

 
ההתמודדות שלי עם שינוי התפקידים הוא ע"י כך שאני שואלת הרבה. וכך, למרות שפעמים רבות אני יודעת את התשובות, אני נותנת להורים את "הגה" חינוך הילדים ובמידה שיש לי השגות אני משתדלת לעלות אותם, שלא לפני הילדים.
אחת הפעילויות האהובות עלי היא הוצאת הילדים מהגן. כשסתיו הייתה בת שנתיים לקחתי אותה תדירות ברגל הביתה מרחק הליכה של כחצי שעה, הרבה פעמים עצרנו בבית קפה ואכלנו עוגה ושוקו. לפעמים נכנסנו לגן שעשועים ובילינו שם שעה קלה. היו ימים שנפגשנו עם סבא וסתיו הקטנה רכבה על כתפיו בצהלה רבה.

היום סתוי בגן חובה, והמרחק לבית עוד קרוב יותר, לכן אנחנו מאריכות את הדרך ע"י הליכה ל"סופר" או בילוי בגן השעשועים. גם את יובלי אני מוציאה מהגן לעיתים קרובות אבל בשל המרחק, רוב הפעמים אנחנו נוסעים באוטו לפעמים סבא בא ואנחנו צועדים ברגל, מתבוננים בעצים ובצמחים ועושים כיף חיים....

פעילות נוספת שאני לא מוותרת עליה היא ללכת לחוג עם הנכדים. כשסתיו הייתה בת שנתיים וחצי הלכנו יחד לחוג מוסיקה, היא ישבה עלי, קפצה עלי וביצעה בדייקנות את אשר המדריכה הורתה. גם עם יובלי אני הולכת לחוג דומה רק שהוא פחות ממלא הוראות. יש לו השגות לדברי המורה וזה משעשע מאד.  
לסיכום, אני מלאת תודה שיש לי את הזמן ובעיקר הכוח לשהות במחיצה נכדיי ולצפות בהתפתחותם. אני מודה לבני וכלתי על נכונותם לשתף אותי, על תבונתם בטיפול וחינוך ילדיהם - ישר כוח."
 
 
 כתבת גולשים של סבתא דליה מת"א
 

 


 


הוסף תגובה





כל הזכויות שמורות לאתר הדור השלישי