הגיל השלישי
  הדור השלישי >> מי יטפל בהורים

הגעת לגיל שמותר ...להנות מהחיים! הצטרף אלינו

 

 מי יטפל בהורה המבוגר

 אחד המשברים השכיחים המביאים לסכסוכים בין בני המשפחה הוא כאשר אחד ההורים חולה או נפצע ועולה הצורך לטפל בו ולסעוד אותו, על מי מוטלת האחריות?

בקרב משפחות רבות קורה לא אחת שמתקיים מצב בו תפקידים מתהפכים. דוגמא שכיחה לכך היא, כאשר אחד ההורים חולה או נפצע והוא זקוק לטיפול. ייתכן שההורה, אשר היה הדמות הסמכותית והמנהיגותית של השבט, הוא זה אשר זקוק כרגע לתמיכה ונוצר היפוך תפקידים מהיר וקיצוני. בשלב הראשון, עם הדרישה לסעוד את ההורה, נכנסת המשפחה למצב של הלם. המציאות איננה עוד כפי שהייתה: אין מנהיג, יש צורך לפנות זמן, משאבים ויותר מהכל תעצומות נפש, על מנת לתת את המענה המתאים. 
 
חלוקת התפקידים, שהייתה אולי ברורה לכולם, צריכה להשתנות ומישהו צריך "להרים את הכפפה" ולנהל את התהליך וההתמודדות.

בהרבה מאוד מקרים ההלם והצורך לתת מענה מיידי, מביא את בני המשפחה לוויכוחים וקשיים. דווקא כאשר ישנו צורך במשפחה מלוכדת וחזקה, קשה מאוד לקבל החלטה משותפת, רציונאלית ויעילה.
 
מזל טוב, נבחרת!

הבלבול שתואר והמצב החדש גורמים הרבה פעמים לבחירתו של "מתנדב" אשר לא מתאים לתפקיד. זה יכול להיות הילד הקטן, שנבחר לפעמים גם ללא ידיעתו. בוחרים בילד שעדיין לא התחתן או שגר עם ההורים. הרי אין לו ילדים משלו.. יש לו זמן.. דווקא הוא, אשר לא מנוסה בחוויה ההורית, צריך לשמש כמעין הורה והכלים העומדים לרשותו לא תמיד מספקים. 
 
מישהו מתנדב?

אפשרות נוספת היא שיקום מתנדב: הילד שתמיד הרגיש מקופח ולא אהוב יתנדב למשימה וייכנס לפעולה, על מנת לנסות ולרצות את בני המשפחה או להיות קרוב ומשמעותי להוריו - אפילו בצורה זמנית.

 

מי יטפל בהורה המבוגר - הדור השלישי


 
מזל שיש בנות...

לעיתים, דווקא ההורים הם אלה שבוחרים את המטפל. לא בעת המשבר ובאופן גלוי אלא שנים רבות קודם לכך ובאופן סמוי. לאורך השנים הם זורקים משפטים כמו: "איזה מזל שיש לי בנות. הן תמיד נשארות בבית..." או: אם אי פעם יקרה לי משהו שיי'קה יטפל בי נכון? הוא כזה ילד טוב..."

כל אחת מהאפשרויות שעלתה לא תביא בהכרח לתוצאה טובה, כיוון שבחירת המטפל נעשתה משיקולים שלא תואמים את המצב. בדרך כלל יתחילו במצב זה "התחשבנויות" וויכוחים על מי תורם יותר ומי משתמט מתפקידו. כולם ירגישו מקופחים ומנוצלים. 
 
אז מה עושים?

הנכון הוא לכנס את כל בני המשפחה, לשבת יחד ולנהל דיון אפקטיבי. על אף התנודות הרגשיות הגועשות, יש לנסות ולהקשיב האחד לשני, עם כמה שפחות שיפוטיות וביקורת. לכולם קשה!
בחרו את המטפל העיקרי מתוך הקשבה ושיתוף. הוא ייבחר מתוך הסכמה מלאה שלו ושל בני המשפחה ויהיה מודע למטלות שעליו לבצע. אך הוא לא נשאר לבד, ערכו רשימה בה תציינו במה כל אחד יכול לתרום. יש שיוכלו לסייע כלכלית, יש שיוכלו לתרום מזמנם ויש שיוכלו לתרום אף מקשריהם או מניסיונם המקצועי. זכרו: כל אחד תורם את מה שהוא יכול. 
 
הקפדה על תקשורת פתוחה, היא קריטית מאוד בתקופה זו. שתפו והקשיבו באמת, אחרת תגיעו למצבי לחץ וכעסים שכמובן לא יתרמו לתהליך

 


 


הוסף תגובה






שתף / מועדפים
הדפס כתבה שלח לחבר הוסף תגובה המלצה אישית






עוד באתר




עד כמה חשוב לנו הזמן


לכתבה המלאה

סבא וסבתא כועסים


לכתבה המלאה



 << >>  




כל הזכויות שמורות לאתר הדור השלישי