הגיל השלישי
  הדור השלישי >> עד כמה חשוב הזמן שלנו

הגעת לגיל שמותר ...להנות מהחיים! הצטרף אלינו

 

איפה הסבתאות מתחילה והיכן היא נגמרת?

עד כמה חשוב הזמן שלנו
 
בשעה טובה הגיעו הנכדים, שיהיו בריאים, אבל האם עלינו לוותר על עצמנו כדי לטפל בהם?
נכד חדש מביא איתו התרגשות ואושר. יחד עם זאת הוא מביא איתו הרבה מטלות. ההורים הטריים שמחים לקבל כל עזרה המגיעה, פעמים רבות, מצד הסבים והסבתות. האם לתת עזרה בכל מחיר? וכיצד נכון לתת אותה על מנת שלא תהפוך מעיקה לאף אחד?

אני סבא / סבתא!
הולדתו של נכד חדש במשפחה מביאה עימה המון התרגשות, שמחה ורצון לתת ולעזור. אתם וודאי זוכרים את הרגע בו הפכתם לסב או סבתא גאים. העולל הקטנטן מביא עימו קסם מיוחד ולעיתים תחושות נוסטלגיה וזיכרונות מאותם הימים, בהם חזרנו אנו מבית החולים עם תינוק או תינוקת בידיים. 


אפשר לעזור?
כולנו יודעים שטיפול בילדים הנו משימה לא פשוטה המצריכה המון זמן וכוח. לכן, רבים מקבלים בברכה כל עזרה המוגשת להם. כסבים וסבתות אנו לרוב משמשים כמקור עיקרי לעזרה. אנו מטפלים בנכדים, מייעצים להורים כיצד לנהוג וכמובן קונים ביגוד, צעצועים, טיטולים ומה לא?!

 

אלא מה?
הילדים מצידם תופסים לא פעם את העזרה שלנו, כמובנת מאליה. הם יוצאים מנקודת הנחה שככל שיעזרו להם יותר, הרי זה משובח, גם אם זה מגיע על חשבוננו.
לעיתים הילדים רואים בעזרה שאנו מציעים פיצוי על הילדות, בה היינו עסוקים בהישרדות ולא התפננו לבלות איתם, או לחילופין פיצוי כלכלי ("לא קנו לי אז שייקנו לילדי"). בנוסף, הילדים סבורים שמכיוון שאנו פחות עסוקים בעניינים קיומיים (עבודה, קריירה, כסף) הזמן שלנו פחות חשוב. הילדים מתרגלים מהר מאוד לנתינה האין סופית הזו, ואנו מוצאים עצמנו לא פעם ממש מבטלים את חיינו למען טיפול אינטנסיבי ויומיומי בנכדים.

  

חשיבות הזמן

 ואיפה אני?
במרבית המשפחות בהן עזרת הסבים והסבתות נתפסת כמובנת מאליה, נוצרים קונפליקטים. "הסבתאות" באה על חשבון: חברים, חוגים, בילויים טיולים ואפילו תור למספרה.
האם נכון שכך יהיה? מי אמר שזמנו של אחד פחות חשוב מזמנו של האחר?
מתעוררת ההרגשה כי ילדינו "מקטלגים" את הזמן שלנו כפחות חשוב, כאילו תפקידנו הוא בראש ובראשונה להיות סבא/תא. אם נוסיף לכך מדי פעם תחושות אשם, כאילו אנו מחויבים לתת יותר... עלול להיווצר בסופו של דבר עימות לא נעים ובמקרים קיצוניים להוביל לכעס גדול ואף לנתק לתקופה מסוימת.


אז מה עושים?
ראשית עלינו להבין כי נטילת חלק בטיפול הנכדים הנו זכות ולא חובה. גודל התרומה מבחינתנו צריך להלום את רצונותינו ויכולתנו. זה הזמן לזנוח ומהר את רגשות האשם, מה שאנו נותנים זה מספיק! אם נוכל ונרצה ניתן יותר. אולם נתינה מתוך תחושת ניצול וחובה איננה משתלמת בסופו של דבר לאף אחד, במיוחד לא כאשר זה הופך לעניין יומיומי.

עלינו לתאם ציפיות עם ילדנו ולסכם שעות מוגדרות של טיפול ועזרה שאנו יכולים ורוצים להעניק. חשוב מאוד לציין כי יציאה מגבולות אלה תהיה אך ורק במקרים יוצאי דופן או לחילופין בהסכמה מלאה של כולם.
הזמן של כולנו חשוב ולכן עלינו להבין ולתמוך בילדינו אבל גם בעצמנו.
אם אנחנו נהיה מאושרים וניתן מתוך רצון ואהבה הרווח יהיה כפול ומכופל לכולם

 
 

 

 


הוסף תגובה





כל הזכויות שמורות לאתר הדור השלישי