הגיל השלישי
  הדור השלישי >> עין איילון בפארק קנדה

הגעת לגיל שמותר ...להנות מהחיים! הצטרף אלינו

 

עין איילון בפארק קנדה (15217/13863)

 אגדות ומעיינות בהרי ירושלים

כתב מני נחמן - טיולים ואגדות

 

 
 

 

יש אנשים שמגיעים לפארק קנדה ומוצאים לעצמם פינת שלווה או מתנחלים לפיקניק בפינה הפנויה הראשונה שמוצאים. אך יש כאלה שאוהבים לחקור לעומק את פינות הפארק הענק הזה (7000 דונם!) אשר בו ניתן למצוא פינות חמד ירוקות, נחלים ומעיינות, מערות חבויות, בוסתני פרי נטושים, מחילות מסתור, מערות קבורה, מנזר אחד ומגוון בעלי חיים. גם שרידים ארכיאולוגים רבים בפארק מתקופות שונות, ושרידי הכפר הערבי דיר-איוב ששכן בשטח זה עד שנכבש במלחמת השחרור.

שטח זה היה עד למלחמות רבות בתולדות עם ישראל. כאן לחם יהושע במלכי הכנענים והד קריאתו "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" עדיין משוטט לו כאן בגבעות. כאן לחמו החשמונאים ביוונים ועלו לאחר הניצחון לטהר את ירושלים ולהמציא את חג החנוכה. הרומאים בנו כאן אמות מים. הצלבנים הקימו מבצר שהגן על עולי הרגל לירושלים, לה טורון דה שבלייה, אשר מטיילים מפארק נהנים משרידיו. במלחמת העצמאות ניטשו קרבות מרים בין הלגיון הירדני לכוחות צהל (ובניהם מחלקתו של מ"כ אריק שרון).

שם בכפר לפני המלחמה, גר לו אפנדי עשיר ומכובד מאוד. היו לאפנדי עדרי צאן, בית מלאכה לקדרות ותחנת קמח גדולה ליד המעיין ובה אובניים ענקיות לטחינה החיטה הסובבות בכוח המים הזורמים. כל תושבי הסביבה היו מביאים שיירות חמורים עמוסי חיטה לתחנה שם היתה הופכת לקמח שנשלח לעיר הגדולה למאפית הפיתות והלחמים הגדולה של האפנדי.
לאפנדי היה בן אהוב, יפה תואר ומפונק מאוד. יום אחד הגיע הבן לבגרות וסיים את לימודיו. אמר לו האב: "שמע יא איבני, הגיע זמנך לעבוד ולעזור למשפחה. מחר בבוקר לך אל תחנת הקמח ותעזור בהזנת שקי החיטה לאובניים. תשלום טוב נותנים שם, שטר של עשרה דינר ליום !" ענה לו הבן: "אבל עבודה קשה ונחותה היא זו, רוצה אני לנהל את עסקייך, לשבת במשרדך בעיר, לתת פקודות לעובדים ולא לקרוע את הגב כפועל פשוט". אמר לו: "אוסקוט יא בני. אתה תעשה מה שאמרתי ודי !" שתק הבן.
למחרת בבוקר יצא האב לעסקיו בעיר הלך הבן אצל אימו האוהבת. "אמא אמא, מה אעשה?" ריחמה עליו האם, נתנה לו שטר של עשרה דינר ואמרה לו: "תנוח יא בני, בערב שישאל אותך איך היה לך יומך בעבודה תגיד לו שהיה בסדר ותראה לו את השטר כהוכחה". הערב בא, רחצו ידיים והתיישבו כל בני המשפחה ובירכו על המזון. אף אחד לא מעז לאכול או לדבר לפני שראש המשפחה לא מתחיל לאכול. ואז, בשיחה, שואל אותו האב: "נו, איך היה לך?" עונה הבן היה בסדר ומראה לו את השטר. לוקח האפנדי את השטר, מביט בו משני צדדיו בתשומת לב ומשליכו לאש. כולם מביטים בו בתדהמה אבל מפאת הכבוד לא מעזים לדבר.
למחרת אותו הדבר, בבוקר האם נותנת לבן שטר של עשרה דינר, בערב האב שואל איך היה לך בעבודה, לוקח את השטר ומשליכו לאש. וכך היה שוב ושוב במשך שבועיים.
לאחר שבועיים בא הבן בבוקר כהרגלו לאימו ואומר לה "אמא, תני לי את השטר שאראה לאבי הערב" אומרת לו האם: "די, נגמר, כל מה שחסכתי בצד ונתתי לך מדי יום אביך שרף, ואין עוד". "מה אעשה" בכה לה הבן. "אין ברירה, לך לתחנה ותעבוד".
בחוסר רצון הלך הבן לתחנה מפחד אביו ועבד יום שלם, נושא על גבו הכואב שקי קמח כבדים, כפות ידיו העדינות התמלאו יבלות, בגדיו התלכלכו וזיעתו נטפה. ובערב שוב כרגיל ארוחת ערב, ברכת המזון, שיחת חולין ושוב לוקח אביו את השטר מביט בו ומשליכו לאש. הבן קופץ אל האש ומציל את השטר וצועק לאביו "אבא די! לו רק היית יודע כמה עבדתי התאמצתי קשה בשביל שטר זה!" מחייך אליו האב ואומר לו: "פעם ראשונה שאני מאמין לך שעבדת, בוא שב על ידי".


נערי מושב בית חורון, הכפר השוכן צפונית לפארק קנדה, לא מפונקים כמו בן האפנדי. הם לקחו על עצמם יוזמה ברוכה וללא תשלום של פיתוח מספר אתרים בפארק, לעיתים בהתנגשות עם קק"ל. נערים מקסימים אלו שתמונתם לעיל צולמה על ידי חוחרה נומיקובסקי עמלו וחפרו ביטנו וטייחו בריכה זאת שבתמונה. עומק הבריכה כמטר ועשרים והיא ניזונה ממי באר סמוכה, ביר אל ג'בר, שהחבר'ה קישרו בתעלה. המים נקיים ומרעננים ומהווים סיום מושלם לטיול ביום קיץ חם.

איך מגיעים: בדרך עפר סבירה גם לרכב פרטי מתוך פארק קנדה, או הכי נוח דרך מושב מבוא חורון, לעבור דרך מטע השקדים, מתחם מרעה הפרות, ליד מאגר מי ההשקיה והגעתם. טבילה נעימה


 

הוסף תגובה





כל הזכויות שמורות לאתר הדור השלישי